<h1>מעשה הגאונים סימן מ"ז</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ובני אפריקא שנשאו נשים בארץ ישראל במקום שאין נוהגין לשמור אלא יום טוב אחד ודרין בה בארץ ישראל אם עדיין לא שהו שם שנים עשר חדש בארץ ישראל חייבין לשמור שני ימים טובים כבמקומן שכך אמרו חכמים [ב"ב ז' ע"ב] כמה יהיו בעיר ויהיו כאנשי העיר י"ב חדשים ואם שהו שם י"ב חודש מכאן ואילך אעפ"י שדעתו לחזור נוהגין כאנשי ירושלים לשמור יום אחד עד שחוזרין למקומן, שכך אמרו חכמים [חולין י"ח ע"ב] כי סליק ר' זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל אמרו ליה [לאו] מאתר' דר' ושמואל אתי [וכו'] ומשיבין לר' זירא לית ליה חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל. ונותנין עליו חומרי א"י וחומרי בבל אי נמי מארץ ישראל לבבל. אבל מבבל לא"י כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותיי(כ)[ה]ו. ורבא אמר אפי' מבבל לארץ ישראל שוות כי הדדי ונותנין עליו חומרי בבל וחומרי א"י הני מילי היכא דדעתו לחזור ור' זירא [אין] דעתו לחזור הוה, מכאן למדנו שמבבל לא"י, שחשובה בבל שיש בה שתי ישיבות, אם דעתו לחזור אעפ"י ששהה שם שנים הרבה (ו)עושה כחומרי שתיהן, ואם אין דעתו לחזור (חוזר), עושה כארץ ישראל בין להקל ובין להחמיר שהלכה כרב[א] ואפריקיא בארץ ישראל לא חשיבא הילכך בין שדעתו לחזור בין אין דעתו לחזור עושה כארץ ישראל עד שיחזור לארצו ולמקומו.
